זטא טוק: ספרי הנבואה
נבואות רבות מרמזות על השינו הקוטבי הקרב ובא, שהוא בתאריך ידוע וכך היה דבוק למילניום בנבואות רבות בעוד ששנת 2003 באה כה קרוב לעקבות של שנת 2000. בנוסף לנבואות שנכתבו לפני שנים, ישנם הרבה ערוצים תקפים הכותבים אזהרות אודות הזמנים הקרבים ובאים, ובעלי קשר מדווחים על חזיונות דומים. לפעמים, הנבואות נראות שונות, וזה גורם לתדהמה בקרב אלו שקוראים אותן ומחפשים אחר הדרכה איתנה במשך תקופות סוערות. התהפוכות התקופתיות שכדוה"א סובל מהן, משתקפות לא רק בגיאולוגיית כדוה"א ובאגדות הכתובות והמדוברות של תושביו, הם נעים לעבר האזהרות הנאמרות ע"י הנביאים. נבואה כמעט תמיד נארזת בשביל הקהל המיועד, אבל אם מישהו קורא את מה שמתחת לפני השטח בשביל המשמעות העמוקה יותר, הוא ימצא תימה, נושא זהה באופן יוצא מן הכלל.
ערכו השוואה בין התיאורים ההופי-אינדיאניים, האמא שיפטון (הערת מחבר, נבואות מפורסמות באנגליה שנכתבו לפני כ- 500 ע"י אישה זו) וה- Oasphe על הזמן הקרב ובא של קץ הימים עם הניתוח המדעי שנעשה ע"י סיטשין וע"י ווליקובסקי, ותגלו, פעם אחר פעם, שהתיאורים תואמים לניתוח. עם זאת להופי לא היה כל קשר עם האמא שיפטון, וגם לא לה עם רופא השיניים מאוהיו שכתב את ה-Oasphe, וסיטשין וווליקובסקי פעלו בחוגים שונים ובמשך תקופות שונות. לכן, יש פחות לדבר על ההבדלים הטריוויאלים בנבואות שלהם, ויותר לדבר על קווי הדמיון ביניהם. זה כמו בני האדם העיוורים במשל הידוע, המטיילים להם על הפיל, וכל אחד מתאר תחושה שונה של העצם שבו הוא נתקל. מהי האמת? למעשה, הכל פה האמת, אבל מישהו חייב לסדא את הנבואות ע"י התבוננות בקווי הדימיון ביניהן, לא בהבדלים. לדוגמא, בני האדם העיוורים הממששים את הפיל יכלו לדווח כולם על אותה תחושה של העור, על אותו הגובה של החיה, שיש לזה תחושה של חום, שזה חי. כמו כן הם גם יכולים לדווח כל אחד ממקומו שזה בעל תחושה כמו של רגל, או שזה זז למרות שאינם נתמכים ע"י הפיל בחדק ובאוזניים. זוהי הנקודה שאליה צריכים להגיע אלו שקוראים נבואות או שעוסקים בעבודת תקשור.
היכן דווח על השינוי המתקרב, במידת מה של דיוק, בכתבים העתיקים או באחרונים? התנ"ך, בנביאים, לעיתים קרובות מצטט את דיווח שהוא באופן ברור על התרחשות של שינוי קוטבי. מטרי ברד, רעידות אדמה, הרי געש, אש מן השמיים, מטאורים ומים ההופכים לצורבים ואדומים עם אבק אדום. לעיתים קרובות ההופעות שבשמיים מתוארות כיצורים, כמו דרקון, אריה או עקרב. דמיינו לעצמכם קהל רב מפוחד הרואה סופות אש הנוחתות עליהם, נסחבות ע"י רוחות ושומעים את כדוה"א גונח תחתם כשהקרום מתנגד להיפרדות מהגלעין.
התנ"ך מתאר סצינה של בני אדם קדמונים, מבלי הידע המדעי של היום, ובלי כלי תקשורת כדי לדעת מה חווה שאר העולם. ה- Oahspe מתאר שינויי קטבים בדייקנות רבה, והאמא שיפטון נתנה את האזהרה שלה עם פרטים רבים. יש גם הרבה מלאכות תקשור תקפים שנמנעים מלהזכיר את השינוי, עקב הנטייה הטבעית של הישויות איתן מתקשרים או ערוץ התקשור בעצמו. כמה פשוט אינם יכולים לסבול את מביאי הבשורה של חדשות רעות.
בנוגע לאיזכור המקראי, בנביאים, של הסימן במצח, קשור לאלו שיינצלו. זה לעיתים קרובות מתפרש ככוונה לאלו בעלי אמונה, העוקבים אחר החוקים שמנוסחים הלאה ע"י המנהיג הנוצרי שלהם. הציות לחוקים, כמו שאנו ציינו שוב ושוב, אינו אותו הדבר כמו להיות פרט שמשרת אחרים. הסימן שאליו מתייחסים הינו שתל, שמוכנס אל תוך הגוף של מי שבהדרכת השירות-לאחרים שקיבל על עצמו את ההצעה לסייע בזמן שעת השינוי. שבבים כמו שהזכרנו, הינם מכשירי איתור, כדי לקדם את התהליך במשך הזמנים המואצים הללו. יש גם בלבול בנוגע לשלושת ימי החושך, נגד השבוע של הפסקת הסיבוב שאנו צופים לו. מדוע 3 ימים?
האדם הנמצא בהלם, כשהוא חווה הפסקה מבלי לדעת מדוע זה מתרחש, תהיינה לו כמה השתהויות בקליטת החושים. העדר בשינה הכוונה ללילה שלא חלף, ואנשים חרדים לא ישנים טוב. כך, השבוע נדחס, בהבנה הכללית של בני האדם ביכולת למדוד את הזמן כשהשמש לא שוקעת או זורחת, לכדי 3 ימים. שלושת הימים האלו, לא 7, מופיעות בכ"כ הרבה נבואות בתור רמז שקבוצות רבות מבקרות את כדוה"א ומבקשות לעזור לאנושות במשך הזמן הזה, מדברות אחת אל השנייה וחולקות ביניהן את הפרשנויות שלהן!
כל הזכויות שמורות ל: [email protected]
לדף הקודם