זטא טוק: זנב כוכב השביט
הזנב של כוכב השביט הענקי, בעודו נע החוצה בחלל, נתקל כמעט בשום התנגדות. הוא מורכב מפסולת חלל הנמשכת ומשתרכת אחר כוכב השביט לא רק מהימים שבהם הכוכב נוצר, אלא גם כשהוא נע, אוסף עצמים מזדנבים בחלל הנמשכים לכוח הכבידה שלו. לזנב יש אבק, גזים, אבנים, סלעים וירחים, תלוי בגודל ובהרכב של הפמליה בכל נקודה נתונה. שום דבר אינו משפיע כ"כ על זה בחלל, על הקשת הארוכה שהכוכב השנים-עשר עושה כשהוא חולף במהירות הרחק מכדוה"א וצף אל תוך החשיכה של החלל החיצון. כל השינויים הללו מתי שכוכב השביט נכנס למערכת השמש שלכם. הרוח הסולרית, הפגזת קרינה שהעיניים שלכם לא יכולות לראות חוץ מאשר כמו אור, דוחפת את הזנב כלפי חוצה, הרחק מן השמש. כך זנב כוכב השביט סוחף את כדוה"א באבק, גזים, אבנים וסלעים. מהי ההשפעה? ירחי כוכב השביט נצמדים קרוב, כך שאינם נכנסים לטווח ראייה, אבל כל השאר מתקיפים באופן מאסיבי את אטמוספירת כדוה"א.
מטאוריטים, או כוכבים נופלים, אינם ידועים לבני האדם, היכולים לראותם מדי לילה רק אם הם מתמידים בתצפית הלילית שלהם. פסים בוערים אלו מייצגים מטאור שנשרף, המתחמם בגלל חיכוך והצתה ע"י החמצן שבאטמוספירה. אבל מה היה קורה אילו לא היה כל חמצן? במשך מעבר כוכב השביט, יש כזאת הסתערות על אטמוספירת כדוה"א כך שהחמצן הזמין מתבזבז לחלוטין. גז לוהט בזנב כוכב השביט מהווה כימיקלים דליקים, כשמתי שהם נופלים דרך האטמוספירה הם נשרפים ועולים בלהבות, יריעת אש הנופלת לכדוה"א. זה עושה יותר מאשר לשרוף כל דבר חי שהוא נוחת עליו- הוא מכלה את החמצן. דבר שדווח ע"י הסופר ווליקובסקי שהמוסטודונים נמצאים קפואים בערבה הארקטית הסיבירית, עשבים בין שיניהם, אם כי במצב של קיפאון מושלם, כאילו הם פשוט הפסיקו לנשום. אכן, זה מה שקרה. בלי חמצן, חשכת התת מודע עוברת במהירות. כשחמצן זמין מתכלה בשכבה העליונה של האטמוספירה, לכל מטאור שנופל לכדוה"א יש פחות התנגדות.
הזנב של כוכב השביט מורכב מחומר קל יותר לקראת הקצוות, מפני שכל חומר כבד יותר, שרחוק מההשפעה הכבידתית האדירה של הכוכב, נסחב לכיוונים אחרים בנקודה אחת או נוספת. כך, הגזים והאבק מסתלסלים לקראת כדוה"א, ומבחינים בהם לראשונה בתור אבק ברזלי דק בצבע אדום, ההופך את המים לאדומים ומרים כדם. האם האבק הזה לא נשרף עם החמצן הזמין ונגמר כמו מפרטים רבים של כוכב זעיר נע? האבק הזה, שכבר חומצן, לא נשרף. כשהכוכב מגיע לסיבוב שלו מסביב לשמש, תשומת הלב הבאה היא של חצץ דק, הנופל בחלקים כמו אבני ברד. מדוע זה לא נשרף, כמו מה שקורה למטאורים בקביעות? חלק נשרפים, אבל מספרם מוחץ את הגנות כדוה"א, הרוב לא מוצתים בכלל. בזמן זה, שכבת האטמוספירה העליונה של כדוה"א נקרעת הרחק, מתפזרת אל תוך החלל ולא מהדקת יותר כמעטה את כדוה"א. עכשיו מגיע סלע מקרי, ונופל מבלי שום התנגדות לעבר כדוה"א האומלל.
אלו שיברחו מהמכה החלשה של הזנב הזה יומלצו לקחת מחסה מפני צוקים, במערות, בעמקים או מתחת לגגות מתכת. המעבר שלו מהיר, עניין של כמה ימים, והסוף פתאומי.
כל הזכויות שמורות ל: [email protected]
לדף הקודם